פשעים בחסות החסינות

 

אין דבר מסוכן יותר מאידיאה שאינה עומדת לביקורת התבונית. זאת הסיבה, שהנצרות, האסלאם והדת היהודית מצליחות להוליך שולל אנשים, המדמים עצמם להומניסטים.

אך כיצד הצליחה הדת לחמוק מביקורת התבונה, השכל הישר והמצפון? הרי כל שוחר שוויון, חירות וזכויות אדם, אם יפתח באקראי, בעמוד כלשהו בכתבי הקודש, קוראן ותנ"ך, מיד ימצא חוסר שוויון, אפליה, חוסר סובלנות…

התשובה לכך: מסרים סמויים שמערכת החינוך החילונית מספקת צורבים תודעה כוזבת של הדת – ובגלל מסריה הסמויים היא עוקפת את התבונה והביקורת.

 בתי לומדת בכיתה ב' מספר בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" – "בצלמו", מפרשת המורה: בחוכמתו. מדוע המורה מעוותת את הכתובים? מדוע אינה מסבירה שבאגדת התורה לאלוהים יש "צלם" והוא גוף ויש לו צורה המזכירה את האדם?

 בספרי המדע של החינוך הערבי מלמדים שפסוקי הקוראן תומכים במדע. פסיכולוג קליני, ד"ר עפר גרוזברד, המכשיר סטודנטיות בדוויות להיות יועצות חינוכיות בבתי הספר, חיבר ספר בשם "הקוראן לחינוך הילד", ספר שאושר לשימוש על ידי משרד החינוך. וכיצד יש ללמוד חינוך מהקוראן? – "המאמינים והמאמינות הם מגינים זה לזה. הם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה" (סורת ההצהרה, פסוק 71).

מתוך שאמר הקוראן "לנהוג בדרך ארץ" מלמד הפסיכולוג הקליני מהקוראן ש"מותר לאנשים להביע עמדות שונות וחובה להגן זה על זכותו של זה להביע את דעתו האישית".

כיצד, תמהה אני, ד"ר לפסיכולוגיה נפל בפח? מדוע המילים: "מאמינים ומאמינות" לא הדליקו אצלו נורה אדומה על כך שהקוראן מתייחס בדרך ארץ רק למאמינים? התשובה לכך, שהוא קרא את הקוראן כחסין מפני ביקורת. וכתוצאה מכך הוא נתן לגיטימיות למסרים הגלויים של הקוראן: להרוג כופרים, להפלות נשים ולא להיות סובלן לכל מי שאינו מוסלמי.

כדי להצליח להשתחרר מהלגיטימיות הניתנת לפשעים בחסות הדת, חייבת זו לעמוד במבחן הביקורת ככל דבר. מערכת החינוך צריכה ללמד את הילדים להטיל ספק, לעורר אותם לסקרנות וביקורת גם ביחס לדת; ללמד את הטקסט הזה כפי שמלמדים כל טקסט; לא לעוות את הכתובים כדי להגן על הדת. יש להסיר ממנה את החסינות הבלתי נתפסת מפני ביקורת, אותה אנחנו יודעים להפעיל בשאר המקומות.

הפוסט הזה פורסם בתאריך "לא רק ידען". קישור קבוע.

5 תגובות על פשעים בחסות החסינות

  1. מאת arabi48:‏

    לדעתי, כאשר אנחנו משתמשים בספר קדוש כמו קוראן לצורכי חינוך, נוצרת בעיה. ילד כבר חייב להכניס את הטבע שלו, את ההבנות שלו על טוב ורע, למסגרת מסוימת, אשר עליה לא נתן לערער, באמינותה לא ניתן להרהר. אם טבעו של החניך או סכל הישר לשו לא מקבל את הנאמר בספר, זה מעיד רק על פגם בטבע של אותו חניך, כי הרי בקוראן לא יכול להיות כל פגם. אני ךא מדבר על כך, שנוצרה מסורת פרושים (תפסירים) אשר נותנת לבעל סמכות לאמר בשם ספר הקודש כל העולה על דעתו. לכן, אם רוצים אנחנולחנך את הילדים שלנו ולא לתכנת אותם, לא מספרי קודש צריך לעשות את זה.

  2. מאת עדו:‏

    שאלה למשה: כשמלמדים בכיתה ב' או ג' על סדום הרשעה, מסבירים לילדים מהו בדיוק 'מעשה סדום'?
    אולי טוב שלא, התנ"ך הוא ספר ישר עד כדי אכזריות ויש בו הרבה דברים שהם חומר תועבה ששום סידרה
    בטלוויזיה לא הייתה מעיזה לשדר. מה שכן, האם אתה יודע שסיפור הבריאה מסופר כמה פעמים? וגם סיפור
    מכירת יוסף (פעם אחת אלו מדיינים ששבו אותו ופעם אחרת אדומים) ? במקרה בתיכון הייתה לי מורה ה שהצביעה בפני על הדברים האלו אבל היא הייתה מקרה מיוחד ובבגרות תיהיה בטוח שלא ישאלו "מה
    בעצם מקור הביטוי 'שיכור כמו לוט' ?"

  3. מאת ירון:‏

    שלום משה,
    נסה להיזכר בתקופת היסודי.
    האם מסרים של קדושה חלחלו ללבך.
    האם המורה קראה יהוה או אדני.
    האם המורה אמרה פעם שסיפורי התורה הם מיתוסים?
    גם בתיכון המורים "נתלים" על אילן גדול – ביקורת המקרא – ולא יציגו את המקרא כמיתוס. אלא יאמרו יש דעה לכאן ולכאן כאילו הצד האמוני הוא בכלל צד מבחינה מדעית.
    חשוב לרגע אם היו מציגים את האלים היוונים כשני צדדים לגיטמיים: אמיתות קיום האלים מחד וביקורת המיתוסים מאידך.
    ירון

  4. מאת משה עברי:‏

    בשיחה שנהלתי עם דתיה נתקלתי בקביעה הבאה: "בתי הספר הממלכתיים אינם מלמדים תנ"ך".
    ואני חשבתי לתומי שקריאת פשט אמיתית של הטקסט התנכ"י חסרה במגזר הדתי..
    לי דווקא זכורים יפה מלימודי בביה"ס התיכון לימודי תנ"ך עם ביקורת המקרא (הקבלה לסיפורי המיתוס הבבליים וכיו'ב) לצד פרשנויות חז"ל.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>