הבעיה הקיומית בישראל מרס 2015

עצור לרגע קחי נשימה ובואו נעשה סדר בתוהו ובוהו הפוליטי.

ומה עורר אותי לכתוב פוסט זה?

הידיעה שבל"ד ורע"ם, התנגדו להסכם עודפים עם מרצ, בשל היותה מפלגה ציונית. [עוד ארחיב על זה בהמשך, מקווה שתקראו בסבלנות עד הסוף]

כיצד מתחילים לעשות סדר?

מזהים את הבעיה, ממשיגים אותה ומנסים לתת לה פתרון –ולאחר מכן לחפש מפלגה שמזהה את הבעיה ומציעה פתרון דומה לשלך.

והיות ולמדינת ישראל, כפי שאני מזהה, יש בעיות קיומיות אעמוד רק עליהן – כי הן בסדר עדיפות ראשון.

כשאני אומר בעיה קיומית אני מתכוון לומר שמדינת ישראל תעלם, פשוטו כמשמעו.

הבעיות הקיומיות הנמצאות בחברה הישראלית, כפי שאני מזהה אותם, שניים המה [איני סבור שהבעיה הכלכלית היא קיומית, היא טורדנית אך לא קיומית].

  1. אוייב איסלמי מחוץ : הסכסוך עם המוסלמים, הערבים והפלשתינים בעיקרו הוא סכסוך דתי.

מעורב בו גם סכסוך לאומי; נוצר לאום חדש עקב כניסת היהודים לישראל שגרם לבריחה, לגירוש ונישול אדמותיהם.

סכסוך מדיני; על בעלות שטח כמו רמת הגולן.

 

אך אני שם דגש בעיקר על הסכסוך הדתי משום שהוא עוצמתי, בעל מוטיבציה עד לסכום אפס: או אני מת או אתה.

דבר נוסף שגורם לי להעמיד את הדת המוסלמית כעיקר הסכסוך משום שהיא יוצרת קולקטיב ודבק גדול בין כל מרכיבי הסכסוך: חמאס, אירן, דאעש, הרשות הפלשתינית, חיזבאללה

 

והיות ואני מגדיר את הסכסוך כ"סכסוך דתי" כלומר, סכסוך על סכום אפס; או יהודים ישלטו או מוסלמים, פתרון הבעיה הוא כוח בלבד. כוח משמעו צבאי, בראש ובראשונה, כי רק כשיש כוחות צבאיים חזקים יש את הפריבילגיה להשתמש בכוח אחר כמו סנקציות כלכליות.

 

  1. אוייב החירות מבית: הסכסוך האמיתי שאני מזהה בחברה הישראלית הוא בין שוחרי החירות למתנגדיו. הסכסוך בין מה שמכנים: שמאל, ימין מרכז הוא פיקציה. מבחינה כלכלית הוא חסר משמעות אמיתית כי כולם ממזגים את השוק החופשי עם חמלה והויכוח הוא על המינון בלבד.

הפער בין הימין והשמאל בסוגייה הבטחונית והמדינית גם הוא פיקציה. ומדוע אני סבור כך? היות ואני מגדיר את הסכסוך הבטחוני והמדיני כסכסוך דתי כלומר, סכסוך על סכום אפס הרי בסופו של יום, לפי הגדרה זו, יתברר לכל מהות הסכסוך בין אם יהיה הסדר בין אם לאו.

 

ועכשיו אבהיר את הבעיה הקיומית בישראל כפי שהגדרתי אותה: בין שוחרי החירות למתנגדים לה.

בחברה הישראלית יש מסה קריטית, שהולכת ומתעצמת בגלל הריבוי הדמוגרפי, המתנגד לחירות האדם ויש אף כאלה המתנגדים לעצם קיומה של המדינה בשלטון יהודי.

 

מהיכן אני יודע שיש מסה קירטית המתנגדת לחירות?

ממערכת החינוך והמפלגות הקיימות בכנסת, שהם ביחס ישר זו לזו.

והנה הניתוח החברתי בישראל:

 

רשימה פלשתינית (12 מנדטים) – הניסוח "רשימה פלשתינית" מדוייק יותר כי הזהות שלהם בראש ובראשונה פלשתינית. בוחרי מפלגה זו מתחנכים בחינוך ממלכתי ערבי שרובו למעשה מוסלמי כלומר, מתנגד לחירות [אלו גם מזוהים עם הקולקטיב הלאומי פלשתיני, שבעומק לבם אינם רוצים את הגוף הזר שהם מכנים אותו: "קולוניה יהודית"].

 

חרדים (19 מנדטים) – בוחרי מפלגה זו מתחנכים בחיידרים, ישיבות קטנות וישיבות גדולות כלומר, מתנגדים לחרות וחלקם אף לעצם השלטון היהודי בישראל.

 

הבית היהודי (13 מנדטים) – רוב בוחרי מפלגה זו (נקטתי רוב משום שיש חילונים המצביעים לה אם כי מועט הוא) מתחנכים בממלכתי דתי המתנגד לחירות האדם.

 

ביחד 44 מנדטים, כרגע, בגלל הריבוי הטבעי שלהם עתידים הם להיות רוב.

הנה הבעיה ופתרונה אחד:

  1. חוקה חילונית.
  2. הפרדת דת ממדינה.
  3. מערכת חינוך אחת המושתתת על המתודה המדעית, חשיבה ביקורתית וערכי הנאורות.

 

עכשיו אחזור לידיעה שהפיחה בי מוטיבציה לכתוב פוסט זה:

"בל"ד ורע"ם, התנגדו להסכם עודפים עם מרצ, בשל היותה מפלגה ציונית".

 

ראשית צריך להפנים שיש מפלגה בישראל הפועלת באופן מעשי לבטל את חוק יסוד: "מדינה יהודית ודמוקרטית".

דבר שני שצריך לתת עליו את הדעת הוא אכזבת מרצ בטענה: "גוש מרכז שמאל יפגע". משמע, הרשימה הערבית היא "שמאל". למה היא שמאל? כי היא רוצה הסכם שלום? יש כאן ערבוב מושגים. הרשימה המשותפת רוצה הסכם שלום כי היא לא רוצה שתהיה פה מדינה יהודית – איזה שמאל זה? זה עוכרי המדינה וחירות היהודי.

 

הפוסט הזה פורסם בתאריך "לא רק ידען". קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>