האדם הוא תבנית נוף הולדתו

מחנכת כיתה י"ב ביקשה ממני לשוחח עם תלמידיה בשיעור חברה. העליתי בפני התלמידים את השאלה, מה ההבדל בין שכנים חרדים לערבים.

נשמעו דעות מגוונות, והדומיננטית שבהן ביטאה חרדה מערבים והובילה את התלמידים למסקנה שזה לגיטימי לא להשכיר דירות לערבים. "זאת לא גזענות", נימקה אחת התלמידות, "זו חרדה מפני אויבים הקמים עלינו". הלהט של טענה זו היה כל כך חזק שלא ניסיתי לטעון טענה רציונאלית, למשל שאם החרדה היא מפני אויב, הרי שבאותה מידה אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ועלינו לגרש את הערבים גם מעכו, נצרת, יפו וחיפה. כלומר גם לשיטתה הימנעות מהשכרת דירות אינה פותרת את הבעיה.  אך ניחשתי שדברי יפלו על לב ערל.

ומהו הלב הערל? התבנית החינוכית המושרשת בלב האזרח הישראלי-יהודי: בכל דור ודור באים עלינו לכלותנו. בעבר אלוהים הציל אותנו מידם והיום זה צה"ל ומדינת ישראל. העתיד, כך חושבים התלמידים, הוא חלק מהעבר "המפואר": הגויים שונאים אותנו, ובלשון חז"ל, "בידוע שעשיו שונא ליעקב". הנחה מיסטית זו מוטמעת באופן מודע ובוטה במערכת החינוך של ימינו.

המתבונן ברפרוף על טקסי בתי הספר והטיולים לפולין יראה את עמוד השדרה היהודי, את התבנית המתקבעת מילדות בלב האזרח היהודי: פרעה רצה להעבידנו, המלכים הגדולים של אשור ובבל להורגנו, היוונים, הרומאים, הנוצרים, השואה ובימינו הערבים, כולם רוצים לכלותנו. תבנית זו נשארת לעד בלב היהודי, ורק האויבים מתחלפים. המושגים עשיו, עמלק, המן הצורר, פרעה הרשע בנויים היטב ואליה נכנסים האויבים המתחדשים. כך אדום הוא עשיו והרומאים והנוצרים גם הם עשיו.

ומה עושים בני האדם כשנפגשים עם מציאות שונה מהתבנית להם מורגלים? הם משנים את המציאות או מתאימים אותה לתבנית שבלבם. רק יחידים יש ביכולתם ליצור תבנית מחודשת כשהם פוגשים במציאות חדשה.

וכאן המקום של מנהיג אמיתי – מנהיג המוביל את הציבור לסכמות מחודשות ונשגבות. היהודים, ברובם, לא השכילו ליצור את התבנית המחודשת של היהדות הנאורה. הם עדיין שבויים בתפיסה עתיקה "הכול באים לכלותנו", ועלינו לשמור את הישן. מנהיג משמעותי צריך לנער את התפיסות האלה ולהצליח ליצור סכמה נאורה ליהודים: יהודים החושבים בצורה אנושית ולא מיסטית; כאלה שחושבים לקידום עתידם ולא לשימור הישן.

כפי שאמר תומס ג'פרסון: דמוקרטיה וסגידה לעבר אינן הולכות יד ביד. דמוקרטיה היא טיפוח ההווה והעתיד; ההתמכרות לעבר חותרת תחת יסודות הדמוקרטיה.

הפוסט הזה פורסם בתאריך "לא רק ידען". קישור קבוע.

2 תגובות על האדם הוא תבנית נוף הולדתו

  1. מאת ירון:‏

    שלום יגאל,
    המצב בו מערכת החינוך הערבית מקדשת את הקוראן, ומתחנכת לזהות פלשתינית, מהווה סכנה אמיתית.
    החינוך המוסלמי, החינוך החרדי והדתי מהווים סכנה אמיתית לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית.
    רצוני לומר שהחינוך המגזרי, ללא בסיס הומניסטי יגרום לשסעים אמיתיים שיביאו לשינאה זה לזה ולהרס המדינה.
    ירון

  2. מאת יגאל מתל אביב:‏

    האם לדעתך אין בתוקפנות הערבים והחינוך שלהם איום ממשי על קיומו של הפרט במדינת ישראל?

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>