ואני אנה אני בא

כאברך תמים באתי להתגורר בישוב רכסים כדי ללמוד תורה. עשיתי זאת בשביל עצמי, כדי לחיות חיים עם משמעות. התפיסה שהנחתה אותנו הייתה שהסביבה, שאינה מכירה תכליתה ויעודה, חיה חיי הבל המשרתים את העולם, כלומר את תלמידי החכמים שהם העולם, בהתאם לכתוב בהקדמת הרמב"ם למשנה: "אלמלי השוטים [החילונים] היה העולם חרב… תכלית כל מה שבעולם הוא איש שלם כולל החכמה והמעשה [אברכים] כמו שביארנו… בצדק אמרו [חז"ל] אין לו להקב"ה בעולמו חוץ מארבע אמות של הלכה". הכרה זו, שאברך מקיים את העולם, והשוטים (החילונים) הם משרתיו, גורמת בין השאר לחרדים רבים להופיע בישיבה רק כשפקחים מגיעים לישיבה ולהונות את המדינה בחדווה ובהתנשאות.

כעבור עשר שנים המה בניין המגורים מתינוקות של בית רבן, שנזקקו לבניית גנים וחדרי לימוד. והם, שנעשו תיישים, החליפו את ראש המועצה החילוני בראש מועצה חרדי, והחילונים המעטים שנותרו במקום נזקקים להסעות כדי ללמוד מחוץ לרכסים. לאחר שרכסים ממשה את יעודה, וכדרך יצר האדם לשלוט ולהתרחב, במסווה של מימוש תכלית העולם, התבקשתי לעבור ללמוד בטבריה ולאחר מכן גם ללמד שם. הקמנו גרעין של כולל, כמוסד המושך אברכים צעירים מבני ברק וירושלים להתגורר בדירה רחבה עם מלגה כפולה.  המטרה ידועה, לא תמימה: טבריה צריכה להיות עיר הקודש כבימי קדם. המארגן פרסם מודעות בעיתונות החרדית: "מתקבלים אברכים מעולים בלבד, כולל פעילות ומגורים במקום, תנאים טובים פלוס השתתפות בשכר דירה". 

כך הוחלף בית ספר יסודי בטבריה (שבו למדתי בילדותי) והפך לישיבה. וכך הופיעו דרישות לאוטובוסים של קווי מהדרין, נסגרו חנויות שמכרו אוכל לא כשר  והוסתרו בובות "לא צנועות" בחלונות ראווה. זה יכול להתבטא גם בביטול הצגות תיאטרון, ביטול ראיונות באירועי תרבות ועוד כהנה וכהנה.

רכסים וטבריה הם דוגמאות ל"כיבוש הטבעי". השיטה פועלת בצורה דומה ברחבי הארץ כבר שנים: מקימים ישיבה או כולל במקום חילוני, באופן טבעי, בגלל מצוקת דיור באזורים חרדיים, באים לגור שם כמה משפחות חרדיות, ותוך עשר שנים הומה המקום מתינוקות והשאר הוא היסטוריה חילונית.

 

לאחר שהרציתי בכפר יונה, ב- 23 בדצמבר 2010, ניגש אליי תושב המקום ושאל: "עם הריבוי הטבעי שלהם ורצונם, התמים כביכול, "להביא שלום לעולם" – הכיצד נצליח להתגבר על זה? זה נשמע כגזירה שלא נוכל להתגונן בפניה." השבתי: "אם אין קמח [כסף] אין תורה" – הפרדת דת ממדינה – ביטול הרבנות הראשית וביטול מערכת החינוך העצמאית – תנצח את אמונות ההבל המתנשאות על התבונה והנאורות. ההבנה שאנחנו במלחמה תגרום לתושבי כפר יונה לעמוד כחיילי הנאורות מול הגזענות. ללא מורא, עם תחושת שליחות, ניתן לבטל את המזימה של הקמת בית ספר חרדי בכפר יונה.

כשהחילונים יגדירו גם הם את המצב כמלחמה – כפי שהחרדים הגדירו זאת מאז ראשית התנועה הציונית – הם יצליחו! כי להם הכוח, התבונה, הצדק, השוויון והרצון הטוב.

 

 

 

 

 

הפוסט הזה פורסם בתאריך "לא רק ידען". קישור קבוע.

6 תגובות על ואני אנה אני בא

  1. מאת אור גואטה:‏

    ירון,
    אני חבר בתנועת "דרור-ישראל" ("הנוער העובד והלומד" למניינים)
    כרגע אני לוחם בגדוד 50 של הנח"ל ובקרוב אני יוצא לפרק המשימה בבית שמש.
    התחלתי להתעניין מעט בעבודתך, פחות בקשר לכתבה שלך "ליקוי חמה בבית שמש" אלא יותר בעיסוק לגבי הדת. אני נמצא בתחילתו של מחקר מעמיק למדי על תהליכי החזרה בתשובה בארץ בראי ה-35 שנה האחרונות ובהתמקדות בשנים האחרונות.
    על כל פנים, אשמח מאוד לשוחח איתך (יש לך את האימייל שלי) ולהיעזר בך. המחקר כולל בתוכו מחקר ספרותי על מקומה של הדת בתרבות כיום, על פעילותם של הארגונים להחזרה בתשובה, ראיונות עם רבנים, חוזרים בתשובה, חוזרים בשאלה, עם אנשי רוח, מומחים במדעי החברה ועוד.

    תודה מראש
    אור

  2. מאת רביב"ש:‏

    יפה אתה דורש פה!
    הקו הלוחמני הזה – הוא הוא הקו שאחריו אתייצב לעת מלחמה,
    וגם אם מכוערת תהייה.

    ואגב – טבריה היא עיר המחוז שלי
    גם אני סובל מהתחרדותה.

    • מאת יגאל מתל אביב:‏

      עכשיו נחליף את המילים חרדים/דוסים וכדו' במילה ערבים והרי לכם פאשיזם וגזענות…לא מוזר?

  3. מאת סארגון:‏

    אורנה יש גם דרך אחרת, והיא רשת.
    הפייסבוק, או רשתות אחרות זה המקום לפרסם דברים.
    ואולי כדאי לעבוד בתחום הזה יותר.

  4. מאת אורנה:‏

    אני מצטערת שפוסט זה אינו מקבל מקום מרכזי בעיתונות ארצית, כך התעלמות מכיבוש חרדי תתמסמס ואולי רק אולי יחליטו המתונים והסומים לעשות מעשה ולהצטרף למאבק שעלול להסתיים טרם החל. כך נמצא עצמנו מסתובבים בצניעות ברחובותינו…או שפשוט נעזוב מושפלי ראש, המומים שלא נתנו דעתנו בזמן.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>