הבעיה המדינית

 

כשמדובר בבעיית הגבולות של ישראל, איני משייך עצמי לדוקטרינה פוליטית שמאל/ימין. השאלה שמטרידה אותי בנושא זה היא איך ייתכן שאדם ירצה דבר אחד והלכה למעשה יפעל בניגוד לרצונו; איך ייתכן שהיהודים רוצים בית לאומי לקבוצה אתנית יהודית ובפועל שולטים על עם אתני אחר שמחליש את ההגמוניה היהודית? התשובה לכך נובעת מאי הבהירות של מטרת הבית הלאומי שהקימו היהודים. כשאין מטרה חדה ומובחנת, התוצאות מבולבלות והאזרחים חסרי מוטיבציה לשומרה.

המטרה הלאומית, כפי שהגדירו אותה רוב המייסדים היא מדינה עצמאית, כלומר טריטוריה מסומנת שבה הקולקטיב היהודי יוכל ליישם את שאיפותיו, חירותו, כבודו, ביטחונו ותרבותו באופן עצמאי ללא תלות באחרים. הנה כך כתב פינסקר: "לא אל ארץ 'קודשנו' עלינו לשאת נפשנו עתה, כי אם אל ארץ שלנו. אין אנו דורשים מאומה זולתי כברת ארץ". משמע, רצוננו בכברת ארץ להגשים שאיפות קולקטיביות של היהודים.

לו הייתה מטרתנו להקים לאום חדש "ישראלי" ולהיות אימפריה ישראלית הכובשת והופכת את התושבים הכבושים לישראלים, אזי הייתה התאמה בין המטרה למעשים. אך כשהמטרה להקים בית לאומי ליהודים, השתלטות על בני לאום אחר, מבלי להתכוון להופכם ליהודים, זהו דבר והיפוכו. ולעולם כשהמטרה והמעשים אינם תואמים, ובמקרה זה מנוגדים, הסוף הוא כישלון מוחלט.

אם כך נשאלת שאלה נוספת: מדוע התערפלה המטרה והיטשטשה בקרב היהודים החפצים בבית לאומי? התשובה נעוצה בזרמים היהודים שתפסו "טרמפ" על הלאומיות כקרדום להגשים שאיפות דתיות. כלומר מטרתם היא קיום הדת כמאחד את הקולקטיב ולא הגורם הלאומי שמקורו מודרני ונאור.

בציבור היהודי בישראל נאבקים שני כוחות המנוגדים זה לזה. שני הפכים במטרות ובבסיס הרעיוני. הזרם הלאומי שהדת משנית לו והזרם הדתי שהלאומיות קרדום עבורו. הסיבה  שידם של הזרמים הדתיים על העליונה משום שמטרתם ברורה להם והם בעלי מוטיבציה גבוהה ליישמה. כי תמיד תמצא מוטיבציה גבוהה כשהמטרה ברורה ונהירה.

ואילו  לזרם הלאומי-יהודי המטרה אינה ברורה ולכן הוא חסר מוטיבציה. הוא לא סימן את גבול הקולקטיב, טריטוריאלית, אידיאולוגית או תרבותית. אין לו את הבעד והנגד, הרע והטוב. כשרק צד אחד מטרתו ברורה לו הרי שבסופו של תהליך הוא ישתלט. זרם יהודי-דתי זה, שמטרתו ברורה אינו בוחל בשליטה מוחלטת על קבוצות קולקטיביות זרות והוא יעמיד להם תנאי להיות תושבים אבל לא אזרחים. כי מטרת הדת ליישם את ציוויי הדת גם על חשבון הלאומיות החדשה. ולהם ברורים הגבולות הטריטוריאליים, האידיאולוגיים והדתיים.

למסקנה זו, שהלאומיות החילונית והדת צרות זו לזו, ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת, הגיע מראשית דרכו מנהיג הכיפות הסרוגות, רב צבי נריה ז"ל. דווקא הוא כדתי ידע ולא חשש לבטא את הפער הנעוץ בין שתי האידיאולוגיות בזרמים היהודים החיים בישראל: "היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים [כוונתו למייסדי המדינה החילונים, י"י], באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסטוריה ושל חיבת השפה [...] בלי אורה של תורה אי אפשר לקנות את הלאומיות הטהורה שנאותה לגוי קדוש." [ערוץ 7, דברים לזכרו של משה צבי נריה].

בהגדרתו של צבי נריה מבוטאים ה"בעד ונגד": מצד אחד התנגדות מוחלטת ללאומיות החדשה ובלשונו "המזויפת" ומצד שני בעד "לאומיות טהורה" שמשמעה "אורה של תורה" כלומר יישום הדת. הזרם הדתי לא יחשוש לשים גבולות ולא ייתן לשום זרם ציוני נאור לחדור למערכת החינוך שלו, למפלגות שלו (במפלגות הדתיות יהיו רק נציגים דתיים) ואפילו לא למסלול הצבאי כדוגמת ישיבות הסדר. דברים אלה באו לידי ביטוי לאחרונה בדברי הרמטכ"ל שהביע תמיכה במסלול הצבאי של ישיבות ההסדר: "הם [בני הישיבות] יודעים מאין באנו, על מה אנו נלחמים ולמען מה".

לעומת מנהיגי הדת, שהגדירו את הבעד ובמיוחד את הנגד, לא נמצא מנהיג לאומי יהודי שידע לסמן את הבעד והנגד של הלאומיות היהודית. לא שמעתי מי ממנהיגי הציונות שיאמר: האידיאולוגיה הדתית ומשיחיותה תביא את הציונות לבאר שחת ולמגמות גזעניות ועוולות המתוארות בתנ"ך. עלינו, כיהודים נאורים, לדחוק לפינה זרמים דתיים ולא לאפשר להם כוח במוסדות המדינה, במערכת החינוך, בצבא… אלא אם יהיו שותפים למטרה המוגדרת "בית לאומי ליהודים על בסיס ערכי הנאורות. כשהאזרחים הישראלים יפנימו את מטרת העל של הציונות, המטרה תהיה מובחנת וברורה עם דגש על הבעד והנגד, הרצון לתחום את כברת הארץ ולהציב גבול פיזי, תבוא מרצון ומתוך מוטיבציה לממש את המטרה. כי שאין מטרה מובחנת המוטיבציה הולכת ונחלשת.

הפוסט הזה פורסם בתאריך "לא רק ידען". קישור קבוע.

5 תגובות על הבעיה המדינית

  1. מאת אליהו אופיר:‏

    בע"ה

    שאלה לירון ידען:

    כתבת "משמע, רצוננו בכברת ארץ להגשים שאיפות קולקטיביות של היהודים"
    אך מה הם אותם שאיפות קולקטיביות? מדינה לאומנית-פאשיסטית? ומה המקור שממנו אתה שואב את הידע אודות "השיאפות הקולקטיביות של היהודים"?

    אבקש גם שתסביר את דעותיך אודות "השאיפות הקולקטיביות של היהודים" שהם לכאורה משהו מנותק מהדת לאור מגילת העצמאות שהיא לכאורה מראה את האספקלריה של חזון הקמת המדינה ואת כלל שאיפות מייסדיה המוסכמות בעת הקמתה:

    "…המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
    …תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
    …אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
    אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו."

    יש כאן קריאה לשיתוף פעולה עם הערבים. אין כאן שאיפה ליצור מדינה פאשיסטית שכל מטרתה היא בית לאומי בארץ ישראל.
    כמו-כן, הבית הלאומי כאן אינו מוזכר כשאיפה יהודית אלא רק כחלק מההכרה הגויית בזכות של עם ישראל לשכון בארצו. זכות אינה שאיפה. היא אפשרות.

    גם עקרונות המדינה מושתות על הנבואה. אמנם זה לא דת והלכות שבת וכשרות, אך בודאי מדובר על כך שעקרונות המדינה מבוססים על תורת ה' במובן היותר רחב שלה הכולל את "כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מכם רמוס חצרי.. אשרו חמוץ ריבו אלמנה כו'.." וכל הגורמים הנבואיים של בן-אדם לחברו שערכו גדול משמירת פרטי ההלכה. אך מכל מקום- אין כאן שום מקום לשנאת הדת כלעצמה אלא רק כל עוד היא מפירה את הדאגה לצדק, החירות והשלום של אזרחי המדינה (ומבחינתי זה כולל גם לדוגמא הכפיה הדתית של הסטטוס קוו, אך חס וחלילה אין לנו להתנגד לדת ע"פ הגדרה. אסור שתקום מפלגה שתתנגד סתם כך לשאיפה הדתית. מותר לה להתנגד רק לכפיה הדתית ולסייגיה הרעים של הדת)

    מצפה לתשובתך,

    אליהו אופיר גל-עזר

    • מאת אליהו אופיר:‏

      נ.ב. מדובר על מדינה יהודית שתקרא בשם ישראל ולא על מדינה ישראלית. מה שאולי עומד בסתירה לשאיפות הישראליות שהצגת שכאילו יש להם זכות להתנגד לזהות היהודית.

  2. מאת עמית הצדיק היהודי:‏

    לרן: לאסוננו גישתך משותפת לרוב רובם של היהודים בארץ. מקור דעתך בזיהוי המלא והמוחלט של היהדות עם הדת ותו לא בבחינת יהדות=דת. זה מוביל ישירות לטענתך: "אין דבר כזה לאום יהודי"……
    כמובן שדעתך זו מבוססת על דעה מופרכת. לגמרי.

    מה לעשות שההיסטוריה והתרבות קובעות אחרת לגמרי ומצביעות על הגדרת יהדות שונה:היהדות מגדירה את העם היהודי ותרבותו. הדת היא מרכיב-עיקרי אמנם אך מרכיב-בתוך התרבות.

  3. מאת ירון:‏

    שלום רן,
    אומנם נוצר, באופן מעשי, לאום חדש: "ישראל", אך הוא לא מוטמע בלב היהודי הממוצע. בקולקטיב התודעתי של הציבור, המשייך עצמו לאתניות היהודית, "היהודי" דומיננטי יותר מאשר הישראלי. זוהי יכולת של האדם לעשות מעשה פיזי אחד ולהתיחס אליו כאידיאה אחרת. להקים לאום חדש ישראלי ולדמות לעצמו שהקים לאום יהודי . ותפיסת המציאות חזקה מהמציאות עצמה.
    מאמר זה מתיחס לתפיסה הדומיננטית בקרב הישראלים היהודים.

  4. מאת רן:‏

    ירון,
    מאמר חכם ומחכים, אבל לא ברור לי איך אפשר לדבר על "לאומיות יהודית" כאשר גם לשיטתך מדובר בדבר והיפוכו – לאום איננה קטגוריה דתית, כך שלהגדיר חזון ל: "לאומיות יהודית" זה קצת כמו לנסות להגדיר מהו "מעגל ריבועי". אין חזון שכזה מכיוון שאם נרצה או לא נרצה, אין דבר כזה לאום יהודי. מרגע ששורטט קו סביב הטריטוריה, נוצר לאום חדש – ישראלי.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>