מדור עיתונאות דת ומדינה

עניי תורתך קודמים/ נחמיה שטרסלר

עניי תורתך קודמים/ נחמיה שטרסלר – הארץ – 03. 09. 09

אחת הדרכים למשוך נערים לישיבות החרדיות היא להבטיח להם שלא רק שלא
ישלמו שכר לימוד, אלא שהישיבה אף תדאג למילוי צורכיהם, כולל דמי קיום.
כדי לבצע זאת מצאו אגודת ישראל וש"ס דרכים יצירתיות ונפתלות במטרה לממן
את הישיבות.
עד לאמצע שנות ה-90 המימון הממשלתי היחיד שהגיע לאותן ישיבות היה ממשרד
הדתות. אך החל ב-95' הם הצליחו לצרף למאמץ גם את משרד החינוך, שהחל
מעביר מדי שנה עשרות מיליוני שקלים לישיבות, וכך זכו הישיבות והנערים
החרדים למימון כפול.
הפרשה התפוצצה כאשר האוצר מינה לפני כשנתיים חשב מטעמו במשרד החינוך,
את מוטי מרוז. עד אז חשב המשרד היה עובד משרד החינוך המחויב להנהלת
המשרד. אבל ברגע שמונה חשב מטעם האוצר, הכל נראה אחרת, ופרשות מתחילות
להתגלות. ראוי לציין שמדובר בעניין פוליטי רגיש, ומרוז קיבל לשם כך
את הגיבוי המלא של ניר גלעד (החשב הכללי באוצר דאז).
מרוז ויוסי שטראוס (מנהל יחידת הביקורת של החשב הכללי דאז) גילו שמשרד
החינוך חילק במשך השנים עשרות רישיונות ל"בתי ספר" במגזר החרדי. הבעיה
היתה שאלה היו מוסדות אשר לא היה להם כל קשר למונח "בית ספר". מדובר
בישיבות לכל עניין ודבר שלימדו גמרא, אך החזיקו מורה או שניים לעברית,
כעלה תאנה. לא למדו שם לימודים כלליים כלל, ולבטח לא בהיקף של 75% משעות
הלימוד, כפי שדורש משרד החינוך, והס מלהזכיר מקצועות שוליים כמו אנגלית,
מתמטיקה או היסטוריה.
וכך "בית הספר-ישיבה" קיבל תקציב ממשרד החינוך כאילו הוא בית ספר, וממשרד
הדתות קיבל כאילו הוא ישיבה. הישיבות קיבלו 50 מיליון שקל לשנה ממשרד
החינוך ו-240 מיליון ממשרד הדתות. וכך היה להם מספיק כדי לתת מלגות
קיום, מזון ומשקה לבחורי הישיבות (ועל מלגות אין מס), וזה גם איפשר
להם לשלם לאנשי המנגנון והניהול. כתוצאה מכך רישיונות לבתי ספר במגזר
החרדי נהפכו לסחורה עוברת לסוחר, שווה כסף רב.
עו"ד גלעד ברנע הגיש בג"ץ בעניין כפל הקצבאות, ולפני חצי שנה אסר היועץ
המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על משרד הדתות להמשיך את העברת התמיכות
לישיבות, משום התקצוב הכפול. הוא הורה להעביר את הכסף - 240 מיליון
- למשרד החינוך למטרת תגבור לימודי יהדות.
ועדה בראשות צבי הנדל סגן שר החינוך ישבה על המדוכה והחליטה, ראה זה
פלא, בדיוק לפי השקפת עולמו של הנדל: לקחת את מרבית תקציב הישיבות ולהעביר
את עיקרו לבתי הספר הממלכתיים-דתיים, ואת מיעוטו לבתי הספר הממלכתיים.
כך יצאו החילונים פעם נוספת מקופחים, כי אצלנו, כידוע, המיעוט שולט
ברוב.